העתיד של סביבת העבודה שלנו: חזרה אל הטבע!
30.05.2019 | מורן שטיאסני
אם אתם קוראים את המאמר הזה סביר להניח שאתם נמצאים מול מחשב. הרימו לרגע את הראש והסתכלו סביב – מה אתם רואים? האם אתם מוקפים בצמחיה ירוקה או בעץ מת? האם אדמה פראית או חול ים מלטפים את כפות הרגליים שלכם או בטון מונח מתחת לסוליות הנעליים שלכם? לצערינו, רובכם וודאי מרגישים ברי-מזל אם יש לידכם עציץ.
האם גם אתם סובלים מתסמונת המחסור בטבע?
העידן בו אנו חיים בעשורים האחרונים מתאפיין בשינויים טכנולוגיים קיצוניים אשר יוצרים מצבים חברתיים חדשים ומעוררים צרכים תעסוקתיים וחווייתיים שונים בכל כמה שנים. ואולם, נראה שהצורך האנושי העתיק ביותר – לאדמה ולענפי עצים – מלווה אותנו לאורך ההיסטוריה.
האם הניתוק מהטבע, שגזרנו על עצמינו לטובת הקמת סטרטאפ ניישן, ידחוף אותנו לאמץ התבוננות חדשה על הזירה הפיזית בה אנו פועלים?
סוף המאה ה20: מתחילים להבין את חשיבות מרחב העבודה
בשנת 1984, על רקע התפתחות סביבת העבודה המודרנית (דה אז), ארגון הבריאות העולמי תבע את המונח "תסמונת הבניין החולה" (Sick building syndrome) שהתאפיין בריבוי תלונות של עובדים על קשיי ריכוז, חולי ועייפות ובהעדרויות רבות מהעבודה בשל מחלה.
הפיסיקאי, Nassim Harmein, שהקדיש את חייו למחקר על "הגיאומטריה של המרחב", פרסם מאמר שהביא לתפיסה חדשה על הקשר בין הפיסיקה ותודעה המרחב שלנו. הרמיין הגדיר את המרחב, וסביבת העבודה בפרט, כשדה אנרגתי המורכב מצבעים, מרקמים ועצמים (תדרים), והסביר שכאשר אלו נקלטים ע"י האלקטרונים והפרוטונים שיוצאים מהתאים שלנו – הם חוזרים חזרה עם המידע הרלוונטי על הסביבה. לטענתו, סביבת עבודה טבעית, העומדת בקנה אחד עם האסטרטגיה והמטרות העסקיות/אישיות מעלה את יכולת הפרט להקפיד ולשמר איכות, תפוקה ומיצוי לאורך זמן.
אוזניות במקום קירות
בסוף שנות ה90 החלה לחלחל בראשם של מעצבים, אדריכלים ומנהלים, ההבנה שעליהם להתייחס לסביבת העבודה הפיזית כזירה הנועדה לתמוך בביצוע הפעולות המקצועיות, אך גם לשמור על ה-well being של הנעים במרחב.
בשלב הראשון, השאיפה של מנהלים רבים לשיתוף פעולה מוגבר בין העובדים ולשיפור רמת האושר שלהם, הובילה ארגונים רבים להפוך משרדים מסורתיים לארכיטקטורות "פתוחות", עם קירות שקופים ופחות דלתות או גבולות מרחביים אחרים. אך במהרה, השאיפה למזג את הבחוץ עם הבפנים, לייצר תחושה של מרחב פתוח ומזמין ולאפשר שמירה על קשר עין הסירה לחלוטין את מחיצות הבטון והזכוכית וחלל העבודה הפך למרחב אחד פתוח שמאפשר זרימה הרמונית ונינוחה של מידע, של אור ואפילו של רעש (נמצא כי רעש הרקע הבינוני – ambient sound – כמו זה שיש בחורשה, ליד זרם מים או בבית קפה הומה אדם – הוא, באופן אולי מפתיע, גורם המעודד ריכוז ויצירתיות).
בשנת 1999 היה זה סטיב ג'ובס שפעל לתכנון סביבות עבודה המעודדות מפגשים אקראיים בין עובדי החברה, לאחר שהצהיר כי זו תעלה את יצירתיות העובדים, מאז, עלתה המגמה המעודדת ריבוי מפגשים בין העובדים באופן ניכר, שיחות מסדרון כבר אינן נחשבות לזמן אבוד אלא אפיון חשוב של סביבת עבודה יצירתית, וארגונים רבים העבירו את מרכז פעילותם לחללי עבודה משותפים (open spaces) כדי לעודד תקשורת לא פורמלית בין העובדים ועבודת צוות שתקדם יעילות ותחרותיות. אדם נוימן, שנשען על ממצאים אלו עשור אחרי סטיב ג'ובס, הקים כידוע את חברת מתחמי העבודה המשותפים WeWork, שלימים הפכה ל"ברבור השחור" של תרבות העבודה המודרנית ושינתה את תפיסת המרחב שלנו.
Open spaces במלוא מובן המילה
חישבו רגע על מקום שגורם לכם להרגיש שלווים ורגועים. חשבתם? האם דמיינתם חלל משותף לעבודה במרכז העיר? או אזור פראי ונטול גבולות פיזיים? יותר מ-90% מהנשאלים מדמיינים חורשה ירוקה בטבע, אגם עם ברבורים שמשייטים או רצועת חוף שקטה. למה? ביופיליה.
מסתברר שהנטייה האנושית המובנית שלנו להתקשר לטבע מלווה אותנו גם בעולם המודרני, והינה חיונית לשיפור בריאותינו הגופנית והנפשית ולהתמודדות עם מצבי לחץ ומתח, שכן אנו מגיבים לגירויים של הטבע – לרוב באופן תת הכרתי – ברווחה נפשית ובהנאה. להיות בטבע גורם לנו להרגיש טוב. ואולי בגלל הדינאמיות שלו או תהליך ההשתנות המתמיד שהוא מייצג, הוא גם משפיע על הפרודוקטיביות שלנו, מחבר אותנו לעוצמות שבנו ומוציא מאיתנו יצירתיות (שהם חלומם של כל פרילנסר, יזם, עובד שכיר וגם של כל מעסיק שמבין את חשיבות ה-well being של עובדיו).
למה נוכחתו של טבע בשגרת העבודה שלנו אכן תגרום לנו להיות פרודוקטיבים ושמחים יותר?
- בעוד שבשגרה אורבנית מכונסת אנחנו מתאמצים למקד קשב במשימות שלפנינו, בעת החשיפה לטבע אנחנו לא מתמקדים באופן מאומץ, אלא נמצאים במצב של התבוננות והפניית קשב לא רצונית ולא מאומצת. אותי לפחות זה משמח.
- שהייה בחדר ריק – אם תהיתם – מייצרת רומינציות, כלומר מחשבות, לרוב שליליות, שחוזרות על עצמן ב'לופים' ולרוב מקושרות עם חרדה ודכדוך.
- כשאנחנו רואים סביבה ירוקה עשירה בצמחיה ובחי, משהו בנו נרגע. אמנם אנחנו קרובים יותר למזונינו כאשר אנו יושבים במסעדה, אבל אבולוציונית יער ירוק נתפס בענינו כסביבה של שפע ביחס למדבריות הבטון בהן אנחנו סועדים לרוב.
סובלים מביופיליה? נמצאה התרופה
אנחנו עובדים לפעמים מבוקר עד לילה – כיזמים, פרילנסרים, שכירים, או גם גם וגם – כמה אפשר לשבת בתוך בניין? מצד שני, ברור שלא לכולנו יש את הפריווילגיות לעצור הכל ולצאת לחופש ואפילו לא ליהנות מסופ"שים נינוחים בחיק הטבע, כשיש כל כך הרבה מה להספיק בזמן כל כך קצר. לכן, נראה כי העתיד נמצא במשרדים "גמישים", חסרי גבולות – פיזיים וגאוגרפיים, מחוברים יותר למקור החיים שזנחנו ולאיכויותיו המשקמות של הטבע.
כבר היום פרילנסרים ועצמאים יוצאים מהבית ומהמשרד המסורתי בהמוניהם, כדי לשבת לעבוד בבתי קפה ובמרחבים פתוחים המציעים תנאים (wifi ושקעי חשמל) לעבודה דיגיטלית מזדמנת. עם הזמן נלמד גם לחלק את שגרת העבודה שלנו לסוגי משימות (activity-based work), במקום ההסתכלות הקולקטיבית המקובלת על עבודה, כעל מקום-עבודה (location-based work), ונגלה שהדרך הטובה ביותר לייעל שגרת עבודה כזו היא למצוא את הלוקיישנים שתומכים בכל סוג שונה של משימה.
כך או כך, אנחנו מוכרחים "להיכנע" לאהבת החיים (ביופיליה), להכניס את הטבע לבית ולסביבת העבודה שלנו, ולחזור לשאוב ממנו את האנרגיה הטבעית הנדרשת לנו להתמודדות קיומית, חברתית ועסקית.
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
למה, בעידן הדיגיטלי והמאפשר של ימינו, כולנו לא פשוט עוזבים את הכל ומגשימים את חלום הנוודות הדיגיטלית?
גם וגם. וגם וגם וגם וגם
כולם כמהים לצאת מהמרחב הדיגיטלי – אבל לאן?
© 2019 ALL RIGHTS RESERVERD. CREATED BY DIGITAL VALLEY
© 2019 ALL RIGHTS RESERVERD. CREATED BY DIGITAL VALLEY
