מהי עצמאות כלכלית בשבילך?
היכולת לייצר לעצמך כסף במידה מספקת ואף מעבר, בלי לתרגם אותו ישירות לשעות וימי עבודה, וללא תלות במקום, באנשים, בבוס ובתלוש משכורת קבוע.
למה בחרת לעבוד מהבית?
שאפתי לשליטה מלאה על שעות העבודה שלי והסתנוורתי מהפוטנציאל העצום להגיע לשוק העולמי ולעשות את מה שאני אוהב בממדים גלובאליים בלתי מוגבלים. הניסיון שיש לי עם מחשבים ואינטרנט דחף אותי למצוא דרך להמיר את הידע שלי בכסף, בתנאים שלי, בזמן שלי, ומכל מקום בארץ ובעולם.
מה גרם לך להאמין שתוכל לייצר הכנסה ממקור דיגיטלי?
הרשת מוצפת בסיפורים וסרטונים על אנשים ש"עשו את זה". ממבט חטוף בפייסבוק ואינסטגרם מתקבלת תחושה שכולם כל הזמן מטיילים, מכייפים, מרוויחים בוכטות של כסף בלי לעשות יותר מדי. זה גרם לי לחשוב – איך הם שם ואני פה? איך אני עושה את מה שהם עשו ומאפשר לעצמי סגנון חיים דומה לשלהם? החשיפה גורמת, לא רק לי, לתהות איך מגיעים לעצמאות כלכלית ולוקחים חתיכה מעוגת ההזדמנויות של המאה ה21.
מה קרה בפועל?
גיליתי שהיכולת שלי לייצר לעצמי מסגרת ברורה של מטרות ויעדים – בין ארבע קירות המגרים על בסיס יומי את מנגנוני הבריחה שלי – היא מוגבלת מאוד. מה גם שניסיתי לעשות הכל לבד, לא היו לי שותפים לדרך שילוו אותי או קהילה תומכת ברקע שתייעץ ותמנף אותי. הפכתי לזומבי שמדקלם את התשוקות שלו לעצמאות וחופש בלתי מוגבל מדי בוקר, אבל מסכם עוד יום של שיעבוד למסך המחשב מדי לילה. בדיעבד, לשבת לבד בבית, בפיג'מה, מול סרטוני יוטיוב – זה מתכון לכישלון. וגם דרך סופר-משעממת לצעוד בה בעידן הדיגיטלי המתפתח בו אנו חיים.
מה היית עושה אחרת?
העולם החדש מתחלק לשניים: אנשים שמוצאים נחמה בשיתופיות – בעיקר פרילנסרים שמאסו מהבדידות המודרנית ומחפשים חיי קהילה ומינגלינג עסקי במתחמי העבודה המשותפים – ואנשים שבשלים למצות את פוטנציאל החירות של העידן הדיגיטלי ובוחרים לצאת למסע של נוודות דיגיטלית ברחבי העולם. אני נמצא איפהשהו בניהם. אני מאמין שחיים דינאמיים, ספונטניים ומלאי הרפתקאות מעודדים עשייה ומשפרים את סיכויי ההצלחה, הרבה יותר מלשבת בבית ולדמיין שבעוד חמש-עשרה שנים אני אעשה מספיק כסף בשביל לחיות ככה, אבל אני לא יכול להתעלם מהקשיים הלוגיסטים ומחוסר הוודאות שמרתיעים אותי מאורח חיים של נוודות דיגיטלית, והיום גם לא מוכן לוותר על חיי קהילה, שמהווה חלק אינטגרלי בדרך החדשה שלי לשגשוג והגשמת חלום.
מה החלום?
להצליח לבנות עתיד כלכלי מבטיח, בלי להקריב את ההווה, בלי לוותר על פנאי, חברים ומשפחה לטובת פירות שאולי אקטוף בעוד חמש, עשר או חמש-עשרה שנים. לשבת לבד בבית, מול המחשב, יותר מעשר שעות ביום, זה קורבן שאני לא מוכן להקריב יותר. המטרה שלי היא למצוא איזון טבעי ונכון בין המקלט הפרטי שלי לבין קהילה, בין פנאי לבין פרודוקטיביות בעבודה, בין ניידות וחוסר וודאות לבין הנוחות של הבית.
אז למה לא מתחמי עבודה משותפים?
כי מתחמי עבודה משותפים זו הנגשה של עולם חדש לאנשי העולם הישן. זה קונספט שנותן מענה לבדידות ולהיעדר המסגרת של העצמאיים והפרילנסרים שעובדים מהבית, או חוסך עלויות לחברות גדולות, אבל בשורה התחתונה הוא לא עונה על הכאב הבולט ביותר של היזמים הדיגיטליים: פער הציפיות. הרי אמרו לנו שאם נפתח חנות באמזון – לא נצטרך לקום מוקדם בבוקר ולצאת למשרד, אמרו לנו שלא נצטרך לחזור מאוחר הביתה, מותשים וממורמרים מיום עבודה ארוך, אמרו לנו שלא נצטרך להיות כמו ההורים שלנו אם נעלה על המסלול המהיר למימוש עצמי – אז אחרי כל זה נמצא את עצמינו קמים מוקדם בבוקר, מתלבשים, עומדים בפקקים וחוזרים הביתה, בדיוק כמו ההורים שלנו, אחרי יום עבודה סופר-ארוך במשרד, אבל נתנחם בעובדה שהוא ממוקם במתחם עבודה משותף, עם מכונת אספרסו ונוף משגע שמזכיר לנו איפה באמת היינו רוצים להיות עכשיו? צריך טריגר חזק יותר בשביל לשלוף אותנו מהכורסה.
מה לגבי מסגרת באופן כללי?
העבודה מהבית הפכה עבורי, ועבור יזמים רבים, לברירת מחדל משעממת וחסרת מעוף, שמזינה את תופעת הבדידות המודרנית, הופכת אותה למגפה עולמית ופוגעת בפוטנציאל ההצלחה. אין ספק שדרושה פה "מסגרת" שלא "צועקת" מסגרת, שמעבר להגדרתה כלא שמרנית, מיושנת ומגבילה, היא מסוגלת לענות על הצרכים האומוציונליים הרלוונטיים והחזקים ביותר של דור היזמים הבא, שמבין שמכונת אספרסו וברזי בירה מסביב לשעון זה נחמד, אבל ממש לא מספיק.
ומה לגבי הקהילה?
מי הם האנשים שהיית רוצה להיות מוקף בהם? חברי קהילה עם עולם תוכן זהה, או לפחות דומה, לשלי, בשלבים שונים בקריירה שלהם. תמהיל אידיאלי בין חבר'ה מעוררי השראה שאפשר ללמוד מהם ולהשתמש בידע ובניסיון שלהם כגלגל הצלה בעת צרה, לצד חבר'ה עם מוטיבציה בשמיים, בתחילת דרכם, שיראו בי כמגדלור שמתווה להם את הדרך להצלחה ויאפשרו לי ללמד אותם וללמוד דרך העברת הידע.
