מחשבות על איזון ועל נוודות דיגיטלית

16.05.2019 | מורן שטיאסני

IMG_20181030_090125

בספרה 'להרבות טוב בעולם' כותבת אסתר פלד: "נווד חסר בית הוא הגרסה הקיצונית של נטייה אנושית הקיימת בכל אחד מאיתנו […] מדובר כאן בפנייה לעולם שכולו פנטזיה, ללא אחריות; הפנטזיה על אודות המקום הטוב והמיטיב שבו אין אתה נתבע למאמץ על מנת שתזכה באהבה".

התיאור מעורר המחשבה ו – אחרי קריאה שלישית חוזרת, גם אפשר להגיד – המכאיב הזה, נחקק לי בראש לצד מחשבות על חיי נוודות דיגיטלית בעולם. פנטזיית הנדודים שהפכה ל"חלום האמריקאי" החדש. כולם מדברים על זה, חושבים על זה, חולמים על זה, כנראה בעיקר בגלל שזה מתחבר לנו – באופן ויזאולי למדי – עם סיסמאות סקסיות על יום עבודה קצר לצד קוקטיילים מרעננים ואל מול חופים לבנים. מצליחים לדמיין?

נוודות דיגיטלית (ובכלל) היא ללא ספק חוויה מדהימה. בחירה מעצימה והזדמנות מרגשת ליצירת תנאים יוצאי דופן. אבל, אם יורשה לי, האם זו התשובה ארוכת-הטווח לחיים מאוזנים, מאושרים ומלאי אהבה?

חושבת בקול רם

האמת היא שנוודות דיגיטלית היא מסע מדהים אל עולמות מופלאים. לא רק בגלל החופים הלבנים ומסיבות הקוקטייל, שמשווקים את הסיפור שלה כל כך טוב בכותרות הקליק-בייט בעיתונים, אלא דווקא בגלל התמהיל הקיצוני של אתגרים והתמודדויות לצד ניצחונות ורגעי שיא, שמעצבים אותה לכדי מסע מעצים וחריג בנוף השגרתי.

אבל, אני תוהה לעצמי: האם נוודות דיגיטלית ברחבי העולם נותנת מענה לכל "תחנות" החיים? האם היא מסע זמני ומזדמן, תלוש מנסיבות החיים הבוגרים – כמו טיול ארוך אחרי צבא – או שמא היא מקודדת להחזיק גם זוגיות ממסדת?; להכיל אהבה ללא תנאי?; לאפשר לקיחת אחריות כלפי האנשים החשובים לנו בחיים?

האם נוכל לנדוד עם הלפטופ לשארית חיינו?

מעזה לענות

הרעיון למאמר(ון) הזה הוגה בעודי עושה את דרכי אל חלל עבודה מזדמן שאיתרתי בקיבוץ מלכיה, אחרי "קוויקי" של פידול בוקר חובבני לצד בעלי, מסביב לאגמון החולה. בעוד שהציטוט הממורקר מהספר והשאלה המתסכלת בנוגע למניע הסמוי שבלב בחירת חיי הנוודות הדהדו לי בראש לא מעט, הבנתי (ומיהרתי להעלות על הכתב) כמה הרמוניה ואיזון יש בחיי נוודות ישראלית.

נוודות מקומית היא לא "הדבר האמתי". היא לא חופים לבנים, היא לא הרי געש פעילים, היא לא שפות זרות ומטבח קולינרי ביזארי. אבל היא תשובה מקורית לצורך לחוות ולהתרגש; לתשוקה לחקור, להתמודד, לנדוד ולפרוץ גבולות מבלי לסרב להכיר באחריות כלפי אחרים או לברוח ממחוייבות רגשית; היא הזדמנות לקבל וגם לתת; לשמוח וגם לשמח; להתרחק מבלי להתגעגע או לוותר.

אז האם נוכל לנדוד עם הלפטופ, בנוסף למחוייבות רומנטית ונוכחות משפחתית, לשארית חיינו? אם הבנתם שהחיים הם לא "הכל או כלום" – אני חושבת שהגיע הזמן לגלות.

מאמרים נוספים שיעניינו אותך

למה, בעידן הדיגיטלי והמאפשר של ימינו, כולנו לא פשוט עוזבים את הכל ומגשימים את חלום הנוודות הדיגיטלית?

גם וגם. וגם וגם וגם וגם

כולם כמהים לצאת מהמרחב הדיגיטלי – אבל לאן?

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support