למה, בעידן הדיגיטלי והמאפשר של ימינו, כולנו לא פשוט עוזבים את הכל ומגשימים את חלום הנוודות הדיגיטלית?

למה, בעידן הדיגיטלי והמאפשר של ימינו, כולנו לא פשוט עוזבים את הכל ומגשימים את חלום הנוודות הדיגיטלית?

פשוט, הא? אז למה לא באמת?

כבר תקופה שכולנו מדברים על נוודות דיגיטלית, חולמים על נוודות דיגיטלית, עוקבים בקנאה אחרי נוודים דיגיטליים במדיה… כולנו מתפרנסים מהלפ-טופ, לומדים איך להתפרנס מהלפ-טופ או מחפשים דרכים יצירתיות לעבוד רק 4 שעות בשבוע מהלפ-טופ… כולנו מכירים בפוטנציאל ההגשמה העצמית המתלווה לחיי נוודות דיגיטלית ובכל זאת… לא כולנו ממהרים להחליף את החלומות בפיג'מה למסע מאתגר מסביב לעולם.

אז למה זה ככה? מה כל כך מסובך בלחיות את התשוקות שלנו ולגלות את המקומות היפים ביותר בעולם כחלק משגרת היומיום שלנו?

זו לא אשמתך, זה המוח שלך

המוח שלנו עצלן. אנחנו – אנחנו רוצים ומוכנים לשנות דפוסי מחשבה, להעז, לתפוס את העולם בדרכים חדשות, אבל הוא? הוא תמיד חותר למצוא את הדרך הקלה ביותר ואת הפתרון הזמין, המהיר והנוח.

באמת. כאשר אנחנו נאלצים להתמודד עם אתגר או בעיה, אז המוח שלנו, בנדיבותו, מארגן עבורינו את המידע לתוך תבניות קיימות, כדי שנוכל לאתר בקלות פתרון זמין שאין בו צורך ביצירתיות או בשבירת הרגלים.

זה גורם לנו, למשל, לבחור בכל בוקר את אותה דרך שגרתית, נוחה ומהירה אל מקום העבודה שלנו. כל – בוקר. אותה – דרך – בדיוק.

מחקרים כבר הוכיחו שפעולה "פשוטה" של שינוי דרכי ההגעה הקבועים שלנו מדי יום, מותחת את שריר הגמישות המחשבתית שלנו ועשויה להוביל לתובנות חדשות והמצאת דרכים חדשות להתמודדות עם סיטואציות ועם בעיות, אבל המוח שלנו? ככה הוא עובד. תמיד מוכן לאתגרים שונים עם אותם רעיונות מיושנים ואותם פתרונות ברורים מאליהם.

ואם זה לא מספיק, אז ההתבגרות בתוך התא החברתי המקובע, אורח החיים הממוסגר והלחוץ, החשש מביקורת והחינוך לקיבעון מחשבתי – כל אלו בטח לא עוזרים לנו לעודד אותו ליצירתיות, על אחת כמה וכמה לא כשביטחון אישי ותעסוקתי עומד על המאזניים. השמרנות והחתירה לנוחות מחלישים את יצר הסקרנות שלנו (איתו אנחנו נולדים, אגב) ובולמים את הנחישות "לצאת מהקווים" ולקחת "סיכונים מיותרים".

יש שיקראו לזה "אזור הנוחות", אבל מה כל כך נוח שם?

יודעים מה, אם באמת כל כך נוח, למה אתם לא מצליחים להפסיק לחשוב על ההזדמנות לשגרה שאינה ידועה מראש ולחיים מלאי הרפתקאות?

חיים מלאי הרפתקאות – היר איי קאם!

אם אפשר היה לארוז את הלפטופ ולהשאיר את המוח בשמירת חפצים בנתב"ג, כולנו כנראה היינו עכשיו במקום אחר בחיים ובעולם.

אבל בהתחשב בנסיבות, למזלינו – אנחנו והמוח האנושי המותנה שלנו – יכולים, גם יחדיו, להתקדם אל מעבר לדפוסי חשיבה מקובעים ו"בטוחים", לשנות הרגלים וללמוד – בקצב שלנו – לחשוב אחרת.

איך?
ע"י התנסות (הדרגתית) שגורמת לשינוי ממשי בגישה.

רבים עשויים לא להסכים איתי, אבל בעולם שלי: הקרבת שעות הפנאי, אחרי יום עבודה ארוך, לטובת מאבק ליצירת הכנסה פאסיבית שנועדה בבוא הזמן לשחרר אותנו מכבלי המציאות – זו אינה התנסות מובילת-שינוי, אלא עוד תבנית מקובעת (ואפילו אבסורדית) לתרץ את הצורך להישאר באזור הבטוח והמוכר, עד ש… משהו ישתנה.

רוצה להיות נווד דיגיטלי? מהכורסא בבית אתה הכי רחוק שיש מזה.

לא רוצה כלום מעבר לחופש האמיתי לעשות, ליצור ולחיות את התשוקות שלך? שים לב שהמוח לא מוביל אותך שוב באותן דרכים מקובעות ו"בטוחות" כבכל יום.

ואם מחסור בזמן זו הבעיה שלך, חשוב שתדע שבעיצוב ההווה, כבסיס להגשמת חלומות, זמן הוא בכלל לא issue. רק כשמתכננים את העתיד – עובדים ומקריבים בשביל "הדבר האמיתי שעתיד לבוא – צריך לפנות הרבה מאוד זמן כדי להתקדם לעבר הגשמת החלום.

כי להבדיל מה"אמוק" – שהציפייה להצליח לייצר מקור הכנסה פאסיבי "במהירות ובקלות" יוצרת, התנסות (אני מדגישה שוב – הדרגתית) בסגנון חיים חדש מאפשרת לנו להוריד הילוך, ליהנות מהדרך, היא לא מחייבת להשקיע את כל עתודות הזמן והאנרגיה שלנו בתכנון עתידי, והיא מתמזגת בהרמוניה מושלמת עם נסיבות החיים שלנו.

מבחינתי, רק התנסות בחופש ובשחרור היא הבסיס להתפתחות יצירתית שמניעה שינוי ממשי בגישה ומאפשרת אורח-חיים שמקדש באמת ובתמים את החופש.

וכשאנחנו מתרחקים קצת מהפעילות השוטפת אל סביבה חדשה ונעימה – אנחנו מאפשרים לדברים נפלאים לקרות.

 

אהבת? שתף 

יחד נהפוך את השגרה לחוויה מדהימה

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support