כולם כמהים לצאת מהמרחב הדיגיטלי...

אבל לאן?

כולם כמהים לצאת מהמרחב הדיגיטלי – אבל לאן?

ההבדל – אולי המשמעותי ביותר – בין בעל עסק לבין שכיר, בשנת 2018, הוא שעצמאי נאלץ לממן בעצמו את:

  • הוצאות המשרד, ארוחות הצהריים, קורסים והשתלמויות ובירת ה- happy hour
  • הנופש התעסוקתי השנתי

שהשכיר, הייטקיסט לצורך הדוגמא, מקבל אותם על חשבון "הברון".

הוצאות משרד: We work – We pay

כמה שנים אחורה, זה בטח היה נשמע ביזארי לגמרי – באוזנייהם נטולות התנאים הסוציאליים של העצמאים, הפרילנסרים והיזמים הדיגיטלים – אם היו מספרים להם שבעתיד הלא רחוק הם הולכים לשלם (מרצון) ממיטב כספם עבור סביבת עבודה משרדית, יציבה ומאורגנת.

כמו זו שדוד שמעון הציע לסדר להם בזמנו בהייטק – לגמרי בחינם – אבל הם התעקשו שאת החיים שלהם הם לא הולכים לקבור כל בוקר מחדש בתוך משרד. גם לא בכזה המצויד בריהוט אורבני מוקפד ובמכונת אספרסו מיוזעת עם לחישה ערמומית. הם בכלל רוצים להיות נוודים דיגיטליים.

אבל, אחרי שנים ארוכות של התמודדות עם תופעת הבדידות המודרנית ואובדן שליטה על "הוצאות משרד" לא מוכרות (ולא מבוקרות) – כמו WiFi במחיר של כוס קפה ומאפה – היום, בזכות רפורמת מתחמי העבודה המשותפים, "כל פרילנסר שני" לא חושב פעמיים לפני שהוא פותח את הארנק לשלם מכיסו עבור שולחן עבודה בסביבה ייעודית מוקפדת, ובסוף היום – עומד בפקקים ומוקיר תודה על ההזדמנות לצאת מהמרחב הדיגיטלי ולקחת חלק בקהילה משגשגת.

We live – We don't pay

שאר בעלי העסקים – שפרצופם טרם נראה במתחמי העבודה המשותפים – עובדים, לרוב, מהבית. אולי זה בגלל היעדר היכולת שלהם לשלם את דמי ההצטרפות הלא-מבוטלים לקהילות האוף-ליין הנחשקות, על כל סוגייהן, או אולי זה בגלל הבחירה שלהם להאמין שמדובר במצב זמני בלבד, מה שבטוח – החבר'ה האלה אוכלים לארוחת בוקר (מאוחרת) את אשליית "חלום העבודה מהבית".

לא לכולם מתאים לנהל שגרת עבודה משרדית מ-9:00 עד 17:00. בסדר. גם לא לכולם מתאים לוותר על מגורי קבע ולצאת לצבור חוויות חובקות עולם. נכון. אז איפה כל אותם ה"לא לכולם" האלה – שלא זורם להם לשקוע בשגרה משעממת אבל גם לא ממש יושב עליהם פיליאס פוג – מוצאים את עצמם?

בדירת החדר שלהם ברמת גן. או ברחובות, או בעפולה. בונים לעצמם, במינימום מאמץ, עתיד כלכלי פאסיבי, מנותק מגבולות גאוגרפיים. צופים, מהספה בסלון, בקורס דיגיטלי ליצירת עסק דיגיטלי למכירת קורסים דיגיטליים, כמו זה שבו הם צופים מהספה בסלון. ליד ערימת הכביסה המקופלת, מגדלי הכלים השטופים, המקרר המלא, והכלב המבסוט שהרוויח כבר שלושה טיולים מתחת לבניין היום.

התגשמות חלום? לא ממש. אולי לבן (/בת) הזוג. אבל במחיר גבוה של פגיעה בפרודוקטיביות, צמצום מסוים של סיכויי ההצלחה והשלכות ארוכות-טווח כמו ויתור עצמי ותסכול.

נופש תעסוקתי:  We work remotely – We pay

כמה שנים קדימה מהיום, זה כנראה ירגיש די טבעי  – לפרילנסרים, ליזמים דיגיטליים ולאנשי העולם החדש – לשלם ממיטב כספם בעבור חוויית ניתוק ממיקום פיזי ייעודית ומאורגנת. כזו שמוציאה אותם מהאונליין אל האוף-ליין, מהבדידות המודרנית אל הקהילה התומכת, אבל גם מאזור הנוחות אל אזור של עשייה, באופן שמשלב התפתחות מקצועית וצמיחה אישית. בכל זאת – הם שילמו על נופש תעסוקתי.

הם אמנם ייזכרו ב"עצם" שאיציק, השכן מלמעלה, ניסה לזרוק להם בזמנו, כשהציע לסדר להם ג'וב בחברת ההייטק הנחשקת ההיא, שמפנקת את העובדים שלה בנופש משפחתי של שבוע ימים ביוון מדי שנה – עבודה מהסוג שלא עוזבים כל החיים – אבל אז, הם יבחרו ב-PayPal כאמצעי תשלום ויזמינו לעצמם חופשת-עבודה מאורגנת.

העיקר להתרחק לזמן-מה מקירות הבית וממלחמת הקיום שמתרחשת בתוך המרחב הדיגיטלי בכל יום, ולהתקרב, אולי רק קצת, לחלום הנוודות הדיגיטלית.  

אהבת? שתף 

יחד נהפוך את השגרה לחוויה מדהימה

Page Reader Press Enter to Read Page Content Out Loud Press Enter to Pause or Restart Reading Page Content Out Loud Press Enter to Stop Reading Page Content Out Loud Screen Reader Support